מייקום הפצות (1988) בע"מ נ' יושבייב

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין יתרת חוב על מוצרים שסופקו על פי הנטען ע"י התובעת, חברה העוסקת ביבוא והפצת מוצרי ספרות, לנתבע, שהינו ספר עצמאי.

התובעת מבססת תביעתה על כרטסת הנה"ח של הנתבע אצלה, לפיה נותרה יתרת חוב בסך 10,588 נכון לסוף שנת 2008.

לפי עדות מנהל התובעת, שהיתה מהימנה עלי ולא היתה שנויה במחלוקת לגבי נוהל העבודה, המוצרים נמסרו לנתבע אישית בעסקה של התובעת, או שנשלחו למספרה שלו ע"י נהג או סוכן מטעם התובעת, כנגד חתימה על חשבונית ו/או תעודת משלוח.

התובעת צרפה לתביעתה חמש חשבוניות:

א2 – חשבונית ע"ס 2,008 ₪ מיום 15.6.08. על חשבונית זו ניתן זיכוי בסך 133 ₪. הנתבע הודה בתצהירו בחתימתו על חשבונית זו וטוען כי שילם עבורה.

א6 –חשבונית ע"ס 347 ₪ מיום 7.9.08. הנתבע הודה במהלך הדיון בחתימתו על חשבונית זו.

א5 – חשבונית ע"ס 1,386 ₪ מיום 7.9.08. הנתבע כופר בחתימה על חשבונית זו ובקבלת המוצרים הנקובים בה.

א4 – חשבונית ע"ס 693 ₪ מיום 7.9.08. הנתבע כופר בחתימה על חשבונית זו ובקבלת המוצרים הנקובים בה.

א3 – חשבונית ע"ס 8,432 ₪ מיום 29.9.08. הנתבע כופר בחתימה על חשבונית זו ובקבלת המוצרים הנקובים בה.

בתקופה הרלוונטית לחשבוניות אלה, שולם ע"י הנתבע בחודשים יולי-ספטמבר 2008 סך של 4,717 ₪. הנתבע טוען כי סכום זה מאפס את הכרטסת, מאחר שהיתה יתרת חוב קודמת של 2,089 ₪.

לגבי חשבוניות א3, א4 ו-א5 טוען הנתבע, כאמור, כי החתימה עליהן אינה חתימתו וכי רק הוא היה מוסמך לחתום ולא אף עובד אחר מהמספרה שלו.

עיון בחשבוניות א4, א5 וא6 מראה כי כולן הוצאו באותו תאריך - 7.9.08 - ובשעות סמוכות (11:24, 12:18,11:26). הנתבע מודה בחתימתו על חשבונית א6 שהיא המאוחרת בהן וכוללת גם את סכומי החשבוניות הקודמות, בגדר יתרת החוב המוזכרת בה. יתר על כן, קיים דמיון חזותי רב בין החתימה המופיעה על חשבונית א6 לבין אלה המופיעות על חשבוניות א4 ו-א5, כך שהסבירות כי מאן דהוא זייף את חתימת הנתבע על חשבוניות אלה נראית נמוכה מאד. הדעת נותנת כי שלוש החשבוניות נמסרו לנתבע ונחתמו על ידו באותו מעמד, בהתחשב בסמיכות הזמנים ודמיון החתימות. מדובר גם במוצר מאותו סוג בכל החשבוניות, שאין חולק כי הנתבע השתמש בו.

לגבי חשבונית א3 מיום 29.9.08, החתימה היא שונה ובאותיות לטיניות. הנתבע הודה כי בתקופה הרלוונטית היתה לו עובדת במספרה, אך לא מסר את פרטיה ולא הביא אותה כעדה מטעמו, לתמיכה בטענתו כי רק הוא היה חותם על תעודות משלוח או חשבוניות עבור מוצרים שהגיעו למספרה, וכי העובדת לא היתה מוסמכת לעשות כן בעת שלא היה במקום, היה עסוק וכו'. לפיכך, טענתו זו לא היתה משכנעת. אף לא הוכח מטעמו, כי החתימה אינה חתימתה של אותה עובדת.

לעניין זיכויים והנחות, הנתבע טוען כי הובטח לו מחיר של 80 ₪ למסכות שיער וזאת בכתב ידו של סוכן התובעת אשר רשם את ההנחה המובטחת על גבי חשבונית א2, והדבר צריך להתבטא בזיכוי בסך 190 ₪ על חשבונית זו. התובעת משיבה על כך כי מי שמוסמך לתת זיכויים והנחות הוא מנהל התובעת בלבד, וכי אכן ניתן זיכוי והוא בסך 133 ₪, כמופיע בכרטסת הנה"ח, בקשר עם חשבונית א2.

לאור קיומו של זיכוי בהנה"ח, אין מקום להעדיף את רישומו של הסוכן, שאינו קונקלוסיבי מבחינת סכום הזיכוי אלא מתייחס למחיר מסכה ללא פירוט באלה מסכות מדובר מהנקובות בחשבונית.

מתצהיר הנתבע עולה כי החשבונית האחרונה שנמסרה לו בגין מוצרים שסופקו היתה א2, ולאחר מכן (ביום 18.7.08 ע"פ הכרטסת) שילם סך של 3,787 ₪, בפריסת שיקים מעותדים, לסגירת חשבונית זו ויתרת חוב קודמת. ברם, מעיון בכרטסת הנה"ח עולה כי גם לאחר מועד זה שילם הנתבע לתובעת סך של 930 ₪ ביום 29.9.08, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי היתה סגירת חוב סופית לאחר חשבונית א2. זאת ועוד, כיום מודה הנתבע כי גם חשבונית א6 חתומה על ידו, והיא בסך 347 ₪, כך שגם בחשבונית זו אין כדי להסביר את התשלום בסך 930 ₪ ביום 29.9.08. הדבר מהווה ראיה בתמיכה לטענת התובעת כי היה חוב פתוח.

לאור כל האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסת התובעת, לפיה כל החשבוניות נשוא התביעה מייצגות מוצרים שנמסרו לידי הנתבע ו/או מי מטעמו במספרתו, ועל כן אני מחייבת אותו לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 11,196 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן באגרת המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: